משהו שעשיתם
מקום אמיתי, זמן אמיתי. נותן על מה לשאול.
מדריך
רוב התיאורים בפרופילים מתארים בן אדם כללי: אוהב לטייל, אוהב לצחוק, מחפש מישהי אמיתית. אף אחד לא מתאהב באדם כללי, וזה כל מה שצריך לדעת.
"אוהב לטייל" נכון לגבי תשעים אחוז מהאנשים, ולכן הוא לא אומר עליכם כלום. גרוע מזה: הוא גם לא נותן למישהו על מה לכתוב לכם. אי אפשר לשאול שאלה על "אוהב לטייל".
לעומת זאת "חזרתי בשבוע שעבר משבוע בגליל ולא רציתי לחזור" אומר את אותו דבר, ופותח שיחה. מישהו יכול לשאול איפה בדיוק, או לספר שגם הוא היה.
זה כל ההבדל, והוא לא בכתיבה טובה אלא בספציפיות. אתם לא צריכים להיות שנונים, אתם צריכים להיות מדויקים.
עובדה ראשונה: משהו שעשיתם לאחרונה. איפה הייתם בשבת האחרונה, לאן נסעתם, מה בישלתם. תאריך אמיתי, מקום אמיתי.
עובדה שנייה: משהו שאתם עושים באופן קבוע. ריצה בבוקר, קבוצת ספר, לימוד גיטרה שלא מתקדם. הרגל אמיתי, גם אם הוא לא מרשים.
עובדה שלישית: דעה. משהו שאתם חושבים ושלא כולם מסכימים איתו. לא פוליטיקה, אלא משהו קטן וספציפי. דעה היא הדבר שהכי מהר גורם לאדם להרגיש שהוא פגש בן אדם ולא פרופיל.
כל משפט שמתחיל ב"לא מחפש". "לא מחפש סתם", "לא מחפש משחקים", "לא מחפש הרפתקאות". הם נראים כמו גבולות בריאים ונקראים כמו רשימת פצעים.
כל מה שמתאר את מי שאתם מחפשים במקום את מי שאתם. הפרופיל הוא שלכם.
ובדיחות שדורשות הקשר, סרקזם שיכול להישמע עוין, ורשימות של תכונות שאתם "לא". קצר וישיר עובד. חמישה עד שמונה משפטים זה בדיוק.
מקום אמיתי, זמן אמיתי. נותן על מה לשאול.
הרגל, גם אם הוא לא מרשים. דווקא כי הוא לא.
הדבר שהכי מהר גורם למישהו להרגיש שפגש אדם.
חמישה עד שמונה משפטים. קצר מדי נראה כאילו לא התאמצתם, ארוך מדי אף אחד לא קורא.
לא. צריך להיות ספציפי. בדיחה שנופלת מזיקה יותר ממשפט ענייני שפותח שיחה.
משפט אחד לכל היותר, ובחיוב ולא בשלילה. כוונות ההיכרות ומצב משפחתי הם שדות נפרדים בפרופיל ממילא, אז אין צורך לחזור עליהם בטקסט.
כל משפט שמתחיל ב"לא מחפש". הוא נראה כמו גבול בריא ונקרא כמו רשימת פצעים.
TOKME נמצאת בשלבי אישור אחרונים בחנות. השאירו כתובת אימייל ותהיו הראשונים לדעת ביום ההשקה, עם חבילת קרדיטים מתנה לנרשמים המוקדמים.
כתובת האימייל משמשת להודעת ההשקה בלבד. לא נעביר אותה לאף אחד, ואפשר להסיר את עצמכם בכל רגע.